בננה פורטל דירות דיסקרטיות

 

 


שלום לכל הצופים ולכל הצופות,

שמי חני, ואני מספקת שירותי ליווי. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל זונה, אלא רק על אחת שמספקת שירותי ליווי. תמיד חשבתי על 'זונות' שמטיילות בפינות רחוב בבגדים עלובים וזנוניים. אבל עדי דיברה על שמלות ערב, חגיגות, שמפיין ומלונות חמישה כוכבים. אז אולי לספק שירותי ליווי לא היה אותו דבר כמו להיות 'זונה', בדיוק. התבשלתי בנושא הזה במשך שבועות. ובסוף, לילה אחד כשהרגשתי חרמנית מאוד ובעלי היה מחוץ לעיר, כרגיל, התקשרתי אליה.

"עדי, זו חני," אמרתי. "היי, חני, תני לי ללכת לחדר השני הרחק מהטלוויזיה…" היא העמידה אותי בהמתנה ואז הרימה טלפון נוסף בחלק שקט של הבית. "היי מה קורה?" היא אמרה. כמעט איבדתי את האומץ, אבל שמעתי את עצמי לוחשת, "אני רוצה לדבר על… אה…ההזדמנות לעבודה שדיברנו עליה לפני כמה שבועות בארוחת הצהריים." "טוב, הגיע הזמן," היא צחקקה, "תהיתי אם את מתכוונת אי פעם לבצע את השיחה." זה היה די מביך. אבל התקדמתי. "חשבתי על הכסף, ועל סוג הלקוחות שתיארת, ואולי… אני שוקלת לחקור את הרעיון קצת יותר רחוק." הנה, זה לא נשמע כל כך רע. עדי אמרה, "את לא תצטערי על זה, חני, רק תני לי שאדוארד יתקשר אליך. הוא המנהל שלי, ובחור מאוד מתוק ומבין. אני יודעת שתאהבי אותו ותאהבי את מה שיש לו להגיד בהחלט עשיתי זאת, ומעולם לא התחרטתי על כך". שוחחנו עוד זמן מה על דברים אחרים, ואז ניתקנו. כמעט רעדתי מפחד, התרגשות, אימה, חרמנות, דאגה, והייתה לי תחושת 'נפילה' בבטן שהייתה בו זמנית איומה ומרגשת. הייתי בבלאגן כשהטלפון צלצל לא חמש דקות לאחר מכן.

"שלום?" "זו חני?" קול של גבר. "כן," אמרתי בזהירות. "זה אדוארדו, אני חבר של חברתך עדי. אנחנו עובדים באותה חברה, ואני המנהל שלה." "אני רואה." עדיין זהירה, אני. "טוב, אה, עדי הציעה לי להתקשר אלייך ונוכל לדון בדברים ואולי אוכל לענות לך על כמה שאלות." היה לו קול נחמד ונראה כל כך נעים. "אה, כן, ובכן, אה, אולי תוכל לספר לי על המשרד שלך – זה כמובן, אם אתה מגייס בימים אלה…" "אין ספק שאנחנו תמיד מחפשים מקורבים חדשים, נשים שיש להן משהו מסוים, ועדי תיארה אותך כגברת נפלאה מהסוג הזה. אנחנו עוסקים רק בנשים עם ניסיון חיים, חן, יופי, קסם – כל הדברים שעדי אמרה יש לך בשפע." שלי, גם הוא היה חלק. "למה, תודה על המחמאות," אמרתי, מסמיקה לבד בחדר השינה שלי. הוא עצר לרגע והוציא נשימה, "אפשר לדבר בכנות, חני?" הוא שאל. כל כך מנומס. "בכל אופן," אמרתי…

תפריט נגישות