בפינת רחוב צדדית ליד דיזנגוף סנטר, שלוש חברות נפגשו כמעט בכל ערב. הן לא היו סתם נשים – הן היו נערות ליווי יוקרתיות, מהמובילות בתל אביב. שירן – המלכה הבלונדינית עם החיוך הקטלני. נועה – האינטלקטואלית עם מבט חודר ועבר בפסיכולוגיה. ודנה – החולמת הנצחית, שתמיד דיברה על “לברוח יום אחד ולעשות משהו אחר”.
לילה אחד, על מרפסת אפופה בעשן נרגילה, אחרי מפגש עם לקוח עשיר במיוחד מצרפת, שירן פלטה:
"מה אתן אומרות על טיול? כזה אמיתי… לדרום אמריקה. בלי לקוחות, בלי תל אביב, רק טבע, דרינקים וזמן לעצמנו."
הן צחקו. אבל דנה, שתמיד חלמה על חופש, קנתה כרטיס יומיים אחרי. כעבור שבוע, כולן היו בדרך לריו דה ז'ניירו.
התחנה הראשונה: ברזיל.
הן נחתו לרחוב שמנגן סמבה. גוף אחר, חופש אחר, קצב שלא הכירו. אבל בתוך כל היופי – הגיע גם הפחד. בלי מגן, בלי שליטה. שירן חטפה את הארנק כבר ביום השני. נועה איבדה את הטלפון, ודנה – מצאה אהבה.
קראו לו טיאגו. מדריך גלישה עם עיניים ירוקות וחיוך שהפשיר לה את הציניות. הוא לא שאל מה היא עושה בארץ. הוא פשוט ראה אותה – כאישה, לא כדמות.
התחנה השנייה: פרו.
לימה קיבלה אותן בעשן אורבני ועוני לא מוכר. הן גילו צדדים שלא ידעו שהיו להן. התחילו להתנדב בבית מחסה, להכין אוכל לילדים, לחלוק סיפורים – לראשונה לא על לילה עם לקוח, אלא על כאב אמיתי.
שירן, המלכה התל אביבית, התחילה לכתוב שירים. נועה הרצתה באנגלית לילדים חסרי בית. ודנה? היא כבר קיבלה הצעת נישואין מטיאגו.
התחנה האחרונה: ארגנטינה.
בבואנוס איירס הן מצאו את עצמן יושבות בבר טאנגו, כשזר קורא להן לרקוד. אף אחת לא אמרה "לא". הן רקדו בלי מסכות, בלי עבר, בלי פחד.
בלילה האחרון – הן נשבעו לא לחזור לאותה עבודה. אולי כן לתל אביב, אבל לא לעולם שראה בהן מוצר.
אחרי שנה…
שירן פתחה גלריה בדרום תל אביב עם צילומים מהטיול. נועה סיימה לימודים ועובדת עם נערות בסיכון. ודנה? היא חיה בסאו פאולו, מגדלת תאומים, כותבת בלוג על נשיות חופשית.
כי בדרום אמריקה, שלוש נשים מצאו לא רק חופשה – הן מצאו את עצמן.
המשך בעוד מספיר ימים….