היא שכבה על הערסל שבין שני עצי קוקוס, גופה עטוף בבד דקיק בצבע אפרסק, עור שזוף קלות, ריח מלח ושמן קוקוס באוויר. שירן לא חשבה שיום אחד תרגיש דבר כזה – שלווה שורפת. כל נים בגופה רעד לא מעייפות אלא מתשוקה סמויה, בלתי ממומשת.

בלילה ההוא הן הגיעו לפארטי חוף סודי, כזה שלא מופיע בגוגל – רק המקומיים מכירים. מדורות, בירה חמה, מוזיקה שבקעה מרמקול ישן, וצעירים מכל העולם רוקדים באקסטזה חושית.

שירן נכנסה למים, לבדה. ואז הוא הופיע.

אנדרס.
עור בגוון קרמל, שיער שחור רטוב, קעקוע של נחש שזחל על הכתף אל החזה. הוא לא דיבר הרבה. הוא רק התקרב, הביט בעיניה, ושלח יד ללטף את צווארה, באיטיות משגעת. "Quer dançar comigo?" – הוא לחש לה.

הם רקדו על החוף יחפים, הגוף שלה נצמד לשלו. כל תנועה שלו גרמה לה לדחוק את אגן הירכיים שלה עוד ועוד אליו. כשהמוזיקה נעצרה – הם לא. גופו הוביל אותה אל מאחורי קיר סלעים. הגלים שימשו כמוזיקת רקע. בגדים הוסרו בשתיקה. אצבעות טיילו, שפתיים חקרו. היא הרגישה אותו חודר אליה כאילו העולם עצר. זו לא הייתה עבודה. זו הייתה התמסרות.

באותו זמן, נועה מצאה את עצמה בחדר קטן עם שלושה בחורים ארגנטינאים שפגשה באוטובוס. הם שיחקו קלפים, שתו מאלבקה – והיא הרגישה פתאום נועזת, נועזת כמו שמעולם לא הייתה נערת ליווי בישראל. היא הובילה את הסיטואציה, הפכה למלכה על כס משלה.
בגדים עפו, צחוק התגלגל, ולילה של תענוגים הדדיים התפרץ כמו להבה – חופשית, פראית, בלי חוקים.

ודנה? היא כבר חיה עם טיאגו. אבל גם אצלה קרה משהו. הם נסעו ליער האטלנטי, ישנו בבקתת עץ. לילה אחד, תחת גשם טרופי, הם קיימו אהבה כשהגשם ניתך על הגג – הוא קשר לה את העיניים עם צעיף, הדריך את תנועותיה, הקשיב לנשימותיה. בפעם הראשונה, היא בכתה – לא מכאב, אלא מהתרגשות. היא הבינה שזה לא רק סקס – זה חיים חדשים שנולדים דרך מגע.

המסע לדרום אמריקה לא רק שחרר את גופן. הוא שחרר את נפשן. הן הפכו מנערות ליווי לנשים עצמאיות, בוערות, חופשיות, שלא מתביישות ברצון שלהן, ביופי שלהן, בגוף שלהן – ובעיקר – בלב שלהן.