שלום לכל הנוכחים ולכל הנוכחות,
ברשותכם אשתמש בשם בדוי, כדי לא להסגיר את עצמי, מכיוון שמעטים האנשים שיודעים מה בדיוק אני עושה. קוראים לי לצורך העניין שמרית, ואני אהיה בחודש הבא בת עשרים ושמונה. אני עובדת בתור נערת ליווי כבר שלוש שנים, וגאה מאוד בעיסוק שלי. למרות זאת, קשה לי "לצאת מן הארון", והכי קשה לי לספר על המקצוע המפוקפק שלי להוריי. אני מנסה כבר יותר משנה לספר להם, אבל המחשבה שהם ישנו את הדעה עליי גורמת לי לסגת אחורה, ואני לא מצליחה לספר להם.
אני בחורה דתית. אני שומרת שבת, הולכת לבית כנסת בקביעות, ומקיימת את כל המצוות, למעט מכירת הגוף שלי תמורת תשלום, שאני לא ממש בטוחה שזה אסור לפי התורה. בכל אופן, מרגע שהתחלתי עם המקצוע הזה, חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. הם נהיו בעיקר מרגשים, מותחים, מסקרנים, מלהיבים, וגם מסוכנים. הסיכון הוא ליפול עם גבר אלים או ברוטלי, מה שקרה לי כמה פעמים כבר, וכן הסיכון להיחשף בפני כל במקצוע שלי.
בדיוק כמו מרבית הנשים בתעשייה של נערות הליווי, מעולם לא חשבתי שאתחיל להיות כזאת. עבדתי לפני זה בשיווק, והתכוונתי לחבור לחברות גדולות, ולסלול את דרכי במסלול קריירה מכובד ומתגמל. אבל פגישה אקראית עם סוכן של נערות ליווי שינתה את חיי לחלוטין. בהתחלה ממש התנגדתי להצעה שלו, אבל ככל שחשבתי על זה, זה יותר ויותר התאים לי, בעיקר השכר הגבוה. בהתחלה חשבתי שאעבוד בזה רק עד שאעמוד על הרגליים, אבל כך חלפו להן השנים, וממש קשה לי לחשוב שלא אעבוד בזה יותר, לפחות עד שהנתונים הטבעיים שלי יבגדו בי.
הפגישות הראשונות שלי עם הגברים התנהלו מהמקום של סוכנות הליווי, או מבתי מלון. אבל כל הזמן הייתי צריכה להסתכל אחורה ולחשוש שמישהו שאני מכירה, או שמכיר את ההורים שלי, יגיעו לשם. ואז, לשמחתי הרבה, הגיעה לחיי אדווה. פגשתי אותה בסוכנות הליווי, והיא סיפרה לי כבדרך אגב שהיא ועוד כמה בנות עובדות מתוך דירות דיסקרטיות. אותן דירות דיסקרטיות נמצאות בבניינים משותפים, שאף אחד לא שואל, לא מתחקר, ולא יודע מי נמצא שם. זה קרץ לי מאוד, ומאז אני מנהלת את העסקים שלי רק מתוך דירה דיסקרטית שמצאתי במרכז הארץ, ואני רגועה מאוד…