מרחבה,
קוראים לי גלית ואני נערת ליווי שמספקת שירותים רק בכמה דירות דיסקרטיות. בוודאי מעניין אתכם לדעת למה אני מספקת שירותי ליווי רק בכמה דירות דיסקרטיות? ובכן, ברחבי הערים בארץ, בפינות נחבאות ושקטות, ניתן למצוא דירות דיסקרטיות שמהוות פתרון אידיאלי למי שנקלע לאזור ומחפש ליהנות מריגושים ולו לכמה שעות. אותן דירות דיסקרטיות מהוות סוג של מקום דיסקרטי הרחק מכל ההמולה אשר סובבת אותן. בחלק מאותן דירות דיסקרטיות אפשר ליהנות חוץ משירותי הליווי גם משירותים של מסז' לכמה שעות של סיפוק מלא ועונג.

ולעיל הסיפור שלי –
נשמתי עמוק ובדקתי את השתקפותי בחלון הבר. זה היה מוקדם בערב אז הזכוכית השתקפה מספיק טוב. אמילי ואני החלטנו שהמיני הלבנה המתאימה לי היא התלבושת האידיאלית לפגישה של הערב. אמילי אמרה שזה הראה את כל הקימורים שלי בצורה יפה ושלינה, הלקוחה שלי ללילה, תעריץ את זה. כמה שעות קודם לכן נכנסתי לסוויטת הפנטהאוז של מלון מפואר. פרקתי את הבגדים שלי ללילה ולמחרת, כמו גם את הצעצועים שהבאתי איתי. אמילי באה לעזור לי עם השיער והאיפור. אמילי היא הבוסית והחברה הכי טובה שלי. אני תמיד יכול לסמוך על שיקול הדעת שלה. השיער האדום והארוך שלי, שבדרך כלל צונח ממש מעל התחת שלי, היה עכשיו באמצע הגב, כי אמילי הפעילה את הקסם שלה ועטפה אותו, אספה אותו על צווארי עם סיכה ירוקה חיוורת. היא מרחה שפתון אדום, מסקרה וצללית נוצצת עדינה, והוסיפה שפריץ קטן של ז'יבנשי ממש מתחת לאוזני. לקחתי צעד אחורה, מעריכה את מבטי בעיני המתאמנת. לבשתי חליפת מכנסיים מסוגננת, שיערי הכהה באורך כתפי בבוב המושלם שלו. נעלתי נעלי עקב של חמישה סנטימטרים, כדי לפצות על קומתי הקטנה ככל דבר.
"אממ, גלית מותק… את תצטרכי לאבד את התחתונים.".

הסתכלתי על ההשתקפות שלי במראה. יכולתי להבין למה היא מתכוונת. למרות שלבשתי רק חוטיני לבן, קו התחתונים היה די ברור. הרמתי בחוסר הכרה את שולי השמלה שלי והפלתי את החוט במורד רגלי ועל הרצפה. אמילי הרימה אותו והניחה אותו על השידה. משכתי את השמלה בחזרה למטה, מכסה את הכוס שלי שזה עתה עלה בשעווה ואמילי עזרה לי עם עקבי הסטילטו הלבנים שלי בגודל 4 אינץ'. ייצבתי את עצמי ואמילי הביטה בשעון שלה ואז חזרה אליי. "בסדר מותק, הגיע הזמן לדייט שלך." חלקנו נשיקה קצרה והיא טפחה על הגב ואמרה, "תהני, מותק". חייכתי, הרמתי את תיק הקלאץ' הוורוד שלי שהכיל את מפתח החדר, השפתון, הבושם, המסקרה, הטלפון והארנק שלי, ולפני שפתחתי את הדלת ויצאתי אמרתי, "אני חושבת שאעשה זאת, מותק. אני תמיד קצת חרדתית עם לקוח חדשה אבל אני יודעת שהוא יותר עצבני ממני".

עזבתי, בידיעה שאמילי תסדר ואז תעזוב לפני שלינה ואני נחזור בעוד שעה בערך. הנסיעה במעלית וההליכה הקצרה לבר הובילו אותי לרגע הזה ופתחתי לי את הדלת על ידי סדרן חסון למראה שאליו חייכתי והודיתי. סרקתי את הבר שהיה מקושט בשולחנות, כיסאות וספסלים מסביב מבחוץ. זה לא היה צפוף ואני הבחנתי מיד בלינה, יושבת על שרפרף בבר הארוך עם הגב אליי. לקחתי רגע לקחת אותה פנימה. שיערה הארוך, החום הכהה והגלי מעט היה פזור ונפרד באמצע. היא לבשה שמלה עם כתף אחת, ירוקה כהה. מהזווית שבה יכולתי לראות אותה, זה נראה בערך באורך הברך. היא גמלה גרביונים או גרביים שכיסו את רגליה הארוכות והאלגנטיות. ניגשתי אליה, מודעת לכך שלא מעט עיניים עוקבות אחרי, ואמרתי, "לינה?" היא הסתובבה וקמה מהשרפרף. כפי שנקבע בשיחת הטלפון שלנו היא אמרה, "ג'ני!" היא חיבקה אותי בעצבנות ואני החזרתי את החיבוק כשהיא מנשקת לי את הלחי. כמובן שאני משתמשת בשם בדוי. אני לא רוצה שלקוח כלשהו יגלה מי אני באמת ויעקוב אחרי.

"נחמד לראות אותך, לינה." סידרנו כתבת כיסוי שהיינו חברים ותיקים כדי שזה לא ייראה כמו מה שהוא באמת. אחרי הכל, יש לשמור על המראה החיצוני. היא שחררה אותי ושאלה אותי אם אני רוצה לשתות. יכולתי לראות שהיא שתתה כוס יין לבן אז פשוט אמרתי שאשתה כל מה שהיא שתתה והיא הזמינה ושילמה עבורו. הרמתי את הכוס שלי ואמרתי, "כל כך נחמד לראות אותך שוב. אולי נוכל ללכת לפינה שקטה ולהתעדכן?" היא הנהנה בעצבנות ואמרה, "כן, כן. בוא נעשה את זה. אממ, בפינה הזו? זה נראה די פרטי." חייכתי והנהנתי. "תובילי את הדרך, האני." ניגשנו לשולחן וכל אחד לקח את אחד מהכסאות הנוחים במראה עור, יושבים בזוית ישרה זה לזה. יכולתי לראות שהיא מאוד עצבנית, מה שתמיד מרגש אותי. זה אומר שאצטרך להיות קצת אסרטיבית.

"אז, את בסדר? רוצה לדבר על משהו ספציפי?" היא בלעה והסתכלה עליי ואז למטה על המשקה שלה. "אני… אני לא יודעת. זו הפעם הראשונה שאני… זאת אומרת. מה עושים?"…